וְשָׁ֤בוּ דְמֵיהֶם֙ בְּרֹ֣אשׁ יוֹאָ֔ב וּבְרֹ֥אשׁ זַרְע֖וֹ לְעֹלָ֑ם וּלְדָוִ֡ד וּ֠לְזַרְעוֹ וּלְבֵית֨וֹ וּלְכִסְא֜וֹ יִהְיֶ֥ה שָׁל֛וֹם עַד־עוֹלָ֖ם מֵעִ֥ם יְהוָֽה׃
און זײער בלוט זאָל זיך אומקערן אױפֿן קאָפּ פֿון יוֹאָבֿן, און אױפֿן קאָפּ פֿון זײַן זאָמען אױף אײביק; און צו דָוִדן און צו זײַן זאָמען, און צו זײַן הױז און צו זײַן טראָן, זאָל זײַן פֿריד אױף אײביק פֿון גאָט.
מנחת שי
ואני אגיד לעלם. במקרא גדולה נמסר במסורת לעלם י"ח חסרים וסימן במסרה רבתא בערך ע"ו. ובמסרא רבתא לעלם ח"י חסרים וסימנם נמסר בתילים ע"ה ונמצאינו קרחים מכאן ומכאן ועברתי עליהם עד שמצאתי כל הענין ואלו הן וחי לעלם. באדם לעלם. זה שמי לעלם. ימלך לעלם ועד. ועבדו לעלם. אות הוא לעלם. אתן לזרעכם ונחלו לעלם. לעלם בהם תעבודו. למען ייטיב להם ולבניהם לעלם. ואמרתי חי אנכי לעלם. יחי אדני המלך דוד לעלם. (מלכים סוף סימן אל"ף) ושבו דמיהם בראש יואב ובראש זרעו לעלם (מלכים א ב׳:ל״ג) ממלכתך על ישראל לעלם (מלכים א ט׳:ה׳) באהבת ה' את ישראל לעלם (מלכים א י׳:ט׳) עמים יהודוך לעלם ועד (תהילים מ״ה:י״ח). ואני אגיד לעלם (תילים ע"ה) ואתה מרום לעלם ה' (תהילים צ״ב:ט׳). מאסתי לא לעלם אחיה (איוב ז׳:ט״ז). וכן במסרה כ"י בלשון קצר ועיין מ"ש בפ' כי תשא סימנן ל"א: